<h1>ספר האסופות סימן פ"ח</h1>
<h2>דף ק.</h2>
נראה לזקיני שאם נתבשלו דגים ונמצאו ביניהן דג טמא, אם הדג מרוסק ומשובר, אין דין ביריה ובטל בששים במים ולא בדגים לדברי רבותינו שפסקו מין במינו לא בטיל וסלק את מינו כמי שאינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו אם אינו מכירו, אבל אם ניכר זורקו והשאר בטל כדאמרי' גבי כחל [צ"ז ע"ב], וכחל עצמו אסור ולא בטל, ואם נמצא שלם יש עליו דין ביריא, ואם מכירו זורקו, והטעם בטל בששים, אבל אם הכירו ולבסוף נתערב בדגים ואינו ניכר, לא שנא נתערב מבושל, לא שנא חי, קיימא לן ביריא חשובה ולא בטלה אפילו באלף, ולא תימא דוקא שלם, אלא אפילו אם רובו שלם שלא נתרסק, דינו כמו שלם הוי ביריא וכן הוכיח בראיותיו דאפילו רובו הוי ביריא, ואם אינו מכירו לא שנא נתערב מבושל, לא שנא חי לא בטל כלל, אבל אם אין רובו שלם, אז בטל בששים טעמו אם מכירו, ואם אינו מכירו אפילו גופו בטל, ובלבד שצינן המים עד שלא השליכן מן הדגים, או שהסיר הדג טמא בעוד שכלן שוכבין במים שנתבשלו בו ואם לאו טעון קליפה אותו שבצדו, ואם אחד או שנים נגעו בו ואין מכירין אותן נראה לזקיני דחד בתרי בטל דהא לאו בירייא נינהו, אלא שקבלו טעם מן האיסור, ועוד כתב שקבל מרבותיו דעוף טהור שנתנבל או שנעשה טריפה, ולא היה איסורו משעת לידתו, או עוף טהור או דג טהור שקבלו ובלעו איסור ממקום אחר על ידי בישול או צלי או מליחה, אפילו הוא שלם ונתערב ואינו מכירו בטל טעמו בששים, והוא עצמו בלא טעם בחד בתרי, דלא שייך בירייא, אלא במי שאיסורו נולד עמו, כגון עוף טמא ושרץ ודג טמא וכן נראה בעיניו.
